החלטה בתיק רע"ב 3818/13

1.        לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, שניתנה על-ידי כב' השופטת מ' ברנט, בתיק עת"א 295-04-13, מיום 21.5.2013, בגדרה נדחתה עתירתו של המבקש להשתלב בסבב חופשות.

הרקע לבקשה והליכים קודמים

2.        ביום 4.11.2009, הורשע המבקש, על פי הודאתו, בבית המשפט המחוזי בירושלים, בעבירה של הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בעקבות כך, נגזר דינו של המבקש, ביום 25.1.2010, והושתו עליו 9 שנות מאסר לריצוי בפועל, ושנת מאסר על תנאי למשך 3 שנים.

3.        ערעור שהגיש המבקש על חומרת עונשו, התקבל באופן חלקי על-ידי בית-משפט זה (ע"פ 1338/10), ביום 7.2.2013. בפסק-דינו העמיד בית המשפט את עונש המאסר בפועל אשר נגזר על המבקש, על 7 שנות מאסר, תוך הותרת עונש המאסר המותנה על כנו. בהתאם לכך, מועד שחרורו המלא של המבקש מבית הסוהר יחול ביום 19.3.2016.

4.        למבקש עבר פלילי מכביד, אשר במסגרתו הוא ריצה תקופות מאסר רבות בגין הרשעותיו, הכוללות בין היתר, עבירות של איומים, עבירות של החזקה וסחר בסמים, עבירות של פריצה, שוד מזוין, גניבה, זיוף, ועוד. המבקש מוגדר בבית הסוהר כ"טעון הגנה" ומסווג לקטגוריה ב/1 לעניין יציאה לחופשות. זאת, לאור מידע חסוי המלמד על כוונת פגיעה בו, על רקע עדותו נגד שותפיו לפעילות הפלילית שבגינה הורשע, ולנוכח חוות הדעת של גורמי הטיפול בכלא.

5.        בהתאם לפקודת נציבות שירות בתי הסוהר 04.40.00, שעניינה "חופשות אסירים" (להלן: פקודת החופשות או פקודת הנציבות), סיווגו של אסיר לקטגוריה ב/1 - מחייב את קבלת אישורה של משטרת ישראל, טרם יציאתו של האסיר לחופשה. בנסיבות אלה, הגיש המבקש בקשה ליציאה לחופשה, בחודש ינואר 2013, וכן בקשה נוספת בחודש במרץ 2013. בקשותיו אלה נענו בשלילה, וזאת על בסיס חוות דעתם של הגורמים המודיעיניים בשירות בתי הסוהר, לפיה, ישנו חשש לפגיעה במבקש, במידה שיצא לחופשה. נוסף על כך, אוזכרה חוות-הדעת הסוציאלית בעניינו של המבקש, במסגרתה הובעה התנגדות להתיר את יציאתו לחופשה, מאחר שהמבקש לא עבר טיפול בכלא, ואף לא הביע מוטיבציה להשתתף בתהליך טיפולי. לאור זאת, הגורמים המקצועיים בשב"ס חיוו את דעתם, כי המבקש "לא מומלץ לחופשות ובכלל זה חופשה חריגה".

6.        בעקבות זאת, הגיש המבקש עתירת אסיר, מושא הליך זה, לבית המשפט המחוזי, ובמסגרתה הוא עתר להוצאתו לחופשות.

החלטתו של בית משפט קמא

7.        ביום 21.5.2013, ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי, אשר דחה את עתירתו של המבקש, בקובעו, כי החלטת המשיב, שלא לשלב את המבקש בסבב חופשות, לא היתה החלטה בלתי סבירה, באופן המצדיק להתערב בה.

           בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו, כי בהתאם לפקודת הנציבות, החלטה בדבר חופשות של אסיר, תתקבל לאחר קבלת חוות דעת מטעם עובד סוציאלי, באשר להשתתפותו של האסיר בתוכנית טיפולית, והשפעתה של יציאה לחופשה על התהליך הטיפולי. בית המשפט נתן דעתו לכך, שהמבקש אינו מוכן להשתלב בתוכנית טיפולית, באשר לטענתו, ימנע ממנו הדבר לצאת ללימודי תורה במדרשה. נקבע, כי "בהיעדר טיפול רשאי המשיב שלא לכלול העותר [המבקש] בסבב חופשות".

           נוסף על כך, קבע בית המשפט המחוזי, כי מתוך עיון בחוות הדעת המודיעיניות עולה, כי ישנן כוונות לפגיעה במבקש, "והסתמכות על ידיעות אלה כמונעות אפשרות יציאתו בשלב זה בדין יסודה". בנסיבות אלה, דחה בית משפט קמא את עתירתו של המבקש.

הבקשה לרשות ערעור

8.        על החלטת בית המשפט המחוזי, הגיש המבקש, בעצמו, בקשת רשות ערעור לבית-משפט זה, המונחת לפניי. בבקשתו טען המבקש, כי הוא שינה את אורח חייו בין כותלי הכלא ונגמל בכוחות עצמו מנטילת אדולן. כמו כן, הוסיף וטען המבקש, כי הוא אינו יכול להתייחד עם אשתו בין כתלי בית הסוהר, וזאת בשל מצבה הרפואי - שכן אשתו מרותקת לכיסא גלגלים ומטופלת על-ידי סייעת צמודה, ובית הסוהר, כך לטענתו, אינו ערוך למצבים מסוג זה. לפיכך, טען המבקש, כי התנגדותו של המשיב להוציאו לחופשה מונעת ממנו את הזכות הבסיסית להתייחדות ולהקמת משפחה.

           אשר למידע המודיעיני בעניינו, טען המבקש, כי הסתמכותו של בית משפט קמא על מידע אודותיו, שמקורותיו לא העידו ולא נחקרו בחקירה נגדית, הינה בעייתית. לטענת המבקש, המידעים המודיעיניים בעניינו אינם אמינים, ויש לחייב את המשיבים, להגיש לבית המשפט חוות דעת מודיעינית ערוכה כדין, שבמסגרתה, ניתן יהיה לבחון את דרכי איסופו ואת מקורותיו של המידע.

תגובת המשיבים

9.        לטענת המשיבים, דין בקשת רשות הערעור להידחות על הסף, משום שהיא אינה מעוררת כל שאלה משפטית כללית או עניין ציבורי, החורג מעניינו של המבקש. נוסף על כך, נטען, כי דין הבקשה להידחות אף לגופם של דברים, היות שלא נפל כל פגם בהחלטת בית משפט קמא, אשר דחה את עתירתו של המבקש.

           המשיבים הדגישו את סיווגו של המבקש בקטגוריה ב/1 לעניין יציאה לחופשות, ואת העובדה כי יציאתו של אסיר בקטגוריה זו לחופשה, מותנית באישור משטרת ישראל ועמידה בתנאים שהוגדרו על ידה. בנוסף, ציינו המשיבים, כי מאחר שבמקרה דנן מדובר בבקשה ליציאה לחופשה ראשונה מבית הסוהר, אישור בקשת המבקש מותנה בהמלצת הוועדה הממליצה לחופשה ראשונה, בהתאם לפקודת הנציבות.

           עוד הוסיפו וטענו המשיבים, כי משטרת ישראל ושירות בתי הסוהר מתנגדים להוצאת המבקש לחופשה, נוכח המידע החסוי הקיים בעניינו, אשר מלמד על מסוכנות הנשקפת הן לציבור והן למבקש עצמו, אם יצא לחופשה. יתירה מזאת, נטען, כי ההחלטה מבוססת אף על עמדת גורמי הטיפול המקצועיים בשירות בתי הסוהר, אשר קבעו מפורשות, כי מאחר שהמבקש לא עבר הליך טיפולי ואף לא הביע מוטיבציה לעבור טיפול, אין הם ממליצים על הוצאתו של המבקש לחופשה.

           המשיבים אף עדכנו בתגובתם, כי לפי הנמסר משב"ס, הוצע למבקש, בעת האחרונה, להשתלב שוב במחלקת גמילה מסמים בכלא, אולם המבקש הציב תנאים שונים וסירב להשתתף בטיפול.